לפני תקופה כזו או כזו פנו אלי מהמישלמה ביפו של עיריית תל אביב יפו. המישלמה משלימה את השירותים העירוניים ביפו, ולכן נקראת המישלמה (הבנתם?). ובמילים אחרות, מתוך האתר: "המישלמה יפו, היא מסגרת ארגונית בתוך העירייה, אשר הוקמה במטרה לפעול לשיקומה, שימורה, חידושה ופיתוחה של יפו בכל תחומי החיים: חינוך, רווחה וקהילה, חידוש ושיקום תשתיות, התחדשות עירונית ופתרונות דיור, פיתוח וקידום עסקי, תרבותי ותיירותי. המישלמה יוזמת, מקדמת, מנהלת ומיישמת תכניות לפיתוחה של יפו, ומתאמת בין רשויות ממשלתיות, גורמים עירוניים, גורמים ציבוריים, גורמים עסקיים וגורמים קהילתיים."
אז למה פנו אלי בעצם?
המישלמה יפו, רצו לפתח רישות קהילתי. נפגשנו כל הנהלת המישלמה כדי להבין את הנושא ובכדי להבין מהו רישות קהילתי בכלל?
אז כמובן שלפני שהגעתי ניסיתי לחפור קצת ולהבין מה הספרות אומרת על הנושא.
נתחיל בגילוי נאות. לא מצאתי אף מאמר או מחקר בעברית או באנגלית שמגדיר רישות קהילתי מהצד של הרשות, ברלוונטיות של הנושא. היחידים (שאני מצאתי) שמנסים להגדיר זאת הם "ארץעיר", גם במקורות שלהם מצאתי שהם עוסקים יותר בבניית רשת קהילות. באתר הם מסבירים בצורה מחכימה מאוד כיצד לבנות אחת כזו. ארגון מעוז, משרד הרווחה- בתכנית מוטב יחדיו, עיריית ירושלים ובטוח שפספסתי עוד כמה, מזכירים רישות קהילתי, אך אינם מגדירים את המונח. במקורות שלהם שאכן עוסקים מעט בהגדרה, מתייחסים לבניית רשת בוגרים ו\או רשת עסקים. נראה שכל הנ"ל בנושא הרישות הקהילתי מתכוונים לNETWORKING, שההגדרה שלו על פי מילון קיימבריג' הוא התהליך בזמן מפגש שבו חברי הקבוצה מדברים ומחליפים מידע שיכול לסייע להם בנושא משותף ובמטרה משותפת (אמרתי לכם שנכנסתי לעובי הקורה :)).
אך האם זאת מטרה של רשות מקומית בכלל או של המישלמה ביפו בפרט? לייצר רישות קהילתי?
התשובה לשאלה הזו כשחקרנו אותה ביחד הייתה: לא.
כדי להתחיל את התהליך ולהגדיר מהו רישות קהילתי למישלמה ביפו ומה מטרתו "חייבים להתחיל עם הלמה" (מוזמנים להציץ בסרטון האלמותי של סיימון סינק Start with why).
הלמה של המישלמה היה: חיזוק האמון אל מול התושבים, הגברת איכות וטיב השירותים לכלל הקהילה והגברת חוסן. השיטה או האיך זה על ידי רישות קהילתי.
כדי שנגיע ל-מה עושים, פישטנו יחד את המונח רישות קהילתי, בתהליך השתתפותי. ההגדרה שהוסכמה לבסוף היא: חיבור של קבוצות "נעלמות" בקהילה לתוך רשת קהילתית על בסיס תשתיות קיימות ליצירת מערכת יחסים הדדית ברת קיימא עם הרשות. כלומר, הרישות הוא לא רק בין תושבים וקהילות אלא הרישות הוא גם דו כיווני עם המילשמה (שזה דיי אדיר לא ? וזה בדיוק מה שאני אוהבת בעבודה שלי, ההדדיות, והחיבור של המערכת הקהילתית האקולוגית למערכת עצמה).
מה הערכים שמובילים את המישלמה במהלך? הגעה אל אנשים, חיבור לאנשים, הגברת תחושת שייכות, יוקרתיות, מכוונת מטרה, רישות שמתבסס על חיבור לשירותים, שותפות ודיאלוג מתמשך.
התמונה צולמה בכניסה למוזיאון הלאומי בוושינגטון
למה קהילות "נעלמות" אתם שואלים?
כי הכי קל לעבוד עם מי שמכירים, אבל בתוך כל עיר יש הרבה קבוצות וקהילות שלא מכירים ולרשת אותם יכול להיות תהליך מלא אתגרים. מה האתגרים? (חשוב לי להגיד שאני מציפה אותם כאן כי כל אחד מהם שווה פוסט בבלוג בפני עצמו, וכמו שאתם מכירים אותי אני גם אכתוב על כך, ובלי קשר בקרוב יצא לי קורס על זה, רוצים לשמוע פרטים? תרשמו לניוזלטר של דיבורי קהילה- הקהילון)
רישות לרוב עובד בעיקר בקבוצות וקהילות הומוגניות, איך מייצרים רישות בחברה הטרוגנית?
פעמים רבות האוכלוסייה שהרשות אינה מכירה היא אוכלוסייה בהדרהף שבמקום מסויים אין לה נסיון מוצלח עם מערכות פורמאליות, לכן יש צורך בתהליך שיבנה גם תהליכי החזרת אמון.
כדי להחזיר את האמון, צריך לקחת בחשבון שהתהליך יהיה ארוך והוא מחייב מוכנות מסויימת, אולי לוותר על שליטה ולהתחיל תהליך עמוק השתתפותי ודיאלוגי שקורא ליצירה משותפת ועדין מחזיק גבולות.
כפי שהרשות מצאה את ה'למה' שלה, חייבים לעבוד עם הקהילה על ה'למה' שלה- What's in it for them, להיות חלק מתהליך רישות קהילתי.
בתהליך ישנם בעלי עניין רבים ויש צורך להגיע למנגנוני הסכמה על מנת לבסס מניעה של מלחמות אגו.
והנה הגענו ל-מה? איך מתחילים? (ושוב אני מציפה בכלליות כי גם כל אחד מהם שווה פוסט בבלוג בפני עצמו)
עיצוב התהליך- חשוב לעצב את התהליך, לבנות לו גבולות ולנסות לכמת ולהגדיר את התוצאה, לא בשביל הנוקשות, אלא בשביל הגמישות. גבולות נותנים חופש פעולה ומאפשרים לנו עוגן שנוכל תמיד לחזור אליהם למצפן או לשנות אותם אם צריך.
חלום משותף- מכיוון שהקהילה הטרוגנית ובנויה מהרבה קבוצות או קהילות חשוב מאוד למצוא את החלום המשותף של בעלי העניין והקהילה. לראות בכך "שכל קבוצה יכולה להשאר עם הזהות והערכים שלה, אבל כן למצוא את המשותף".
יחסים ומשימה- רבות דובר על הנושא. לדעתי זה המפתח בכל הקמה של קבוצת משימה ובינוי קהילה. אמנם יש משימה לבצע, אך לא ניתן לבצע אותה לאורך זמן ללא עבודה על יחסים ולהפך, עבודה שלא תכלול את המשימה, תרגיש פעמים רבות לחברי קהילה כמו בזבוז זמן.
תחושת הצלחה- הרבה פעמים קופצים לרעיונות גדולים וזה באמת מעורר מוטיבציה גבוהה. אבל, הבעיה במטרות גדולות ורעיונות גדולים היא שיכולים לקחת זמן רב בלהשיגם, זמן רב יכול להיות גם שנים. כדי שקבוצה שמייצרת שינוי תאמין גם בעצמה וביכולת לשנות, חייבים לייצר תחושת הצלחה, וזה אומר להתחיל עם מטרות קצת יותר צנועות.
מבנה ההתארגנות- כשמייצרים קבוצת משימה, רישות או חיבור בין קבוצות חשוב מאוד מבנה להתארגנות. מתי נפגשים? כל כמה זמן? מה הנורמות והחוקים? והכי חשוב איך פועלים ביחד?
חגיגה ונראות- הוקרה, מיתוג, שיקוף הצלחות, חקר מוקיר. כל אלה צעדים קטנים שמאירים על ההצלחות, כולל על התהליך ולא רק על ההצלחות.
אז במפגש הראשון עם המישלמה, סיימנו לעצב את התהליך ברמת המטה וזהו בהחלט צעד ראשון (ומרגש) לעבר תהליך הרישות הקהילתי. מה יהיה בהמשך?
כרגיל, מבטיחה להשתדל ולהמשיך לשתף.
