הפעם בבלוג פוסט שנכתב בשיתוף עם לילך בניה- קצת ארוך מהרגיל, אבל ככה זה כשיש שתיים
קל לנו להסתכל על קהילות בעולם המתפתח או קהילות מסורתיות כעולם שלישי או עולם לא מפותח. אבל האם יש לנו מה ללמוד מהן בכל מה שקשור לכלכלה קהילתית מעגלית?
אז התשובה שלנו בצורה הכי שיטחית היא פשוט כן!
החברה המערבית היא חברה אינדיבידואליסטית המקדשת הישגים אישיים, חופש ותחרות, ומדגישה את זכויות הפרט, אחריות אישית והסתמכות עצמית. בחברות כאלו, אנשים יתעדפו את צרכיהם ורצונותיהם מעל לצרכי הקהילה ויקבלו החלטות ללא תלות באחרים (בעיקר בכל הנוגע לכלכלה). בחברות קולקטיביסטיות ומסורתיות, לעומת זאת, אנשים נוטים לשים דגש גדול יותר על הצרכים והמטרות של הקבוצה או הקהילה בכללותה, ויעדיפו את רווחת הקהילה על פני האינטרסים האישיים שלהם גם בפן הכלכלי.
בקרב החברה החרדית, (אשר אמנם מורכבת מזרמים שונים, אך המשותף להם הם הקשרים הקהילתיים ההדוקים בין חבריה) ניתן למצוא אלמנטים של כלכלה קהילתית ודוגמה מובהקת לכך הם הגמ״חים הפועלים בחברה. הקיצור גמ"ח הוא ראשי תיבות של גמילות חסדים, מונח המתייחס לעזרה לזולת מתוך תחושת חמלה או דאגה לרווחתם, ולא מתוך מחויבות או ציפייה לתגמול. גמילות חסידים יכולות ללבוש צורות רבות, החל ממעשי חסד פשוטים כמו עזרה לשכן לסחוב מצרכים, ועד למעשים מהותיים יותר כמו התנדבות במטבח או תרומת כסף לעמותת צדקה. קיימים בעולם היהודי אלפי מוסדות גמ"ח, אשר רובם פועלים במגזר החרדי.
גם בקרב החברה החילונית בישראל ניתן למצוא דוגמאות הממחישות את העקרונות שבלב התפיסה הקהילתית-מעגלית (תהיו עוד קצת איתנו, נסביר בהמשך). למשל תחום הגינות הקהילתיות יכולות להיות דוגמה לצורת התארגנות לכלכלה קהילתית מעגלית (הידעת: הגינה הקהילתית הראשונה בישראל הוקמה בשכונת נווה צדק בת״א בשנת 1983)! גינה קהילתית היא שותפות של קבוצת אנשים, המאמצים ומטפחים שטח פתוח נבחר. הגינה הקהילתית יוצרת קשרים בין תושבים ומצמיחה פעילות קהילתית סביב מטרה משותפת (לעוד מידע על גינות קהילתיות, ניתן לקרוא כאן).
דוגמה מוכרת נוספת היא יוזמת בנק הזמן אשר פותח כאחת הדרכים לאספקת שירותים לקשישים ולשמירה על עצמאותם. בנק זמן הוא מערכת מבוססת קהילה המאפשרת ליחידים להחליף שירותים אחד עם השני על סמך כמות הזמן המושקעת במתן שירותים אלה, ולא על פי ערך השירותים עצמם. החברים מרוויחים זיכויים עבור הזמן שהם מבלים במתן שירותים, ולאחר מכן יכולים להשתמש בזיכויים אלה כדי לקבל שירותים מחברים אחרים (לקריאה נוספת על בנק הזמן, ממש כאן).
אבל לא רק בישראל, חפרנו קצת מצאנו כי ישנן גם כמה דוגמאות מעניינות בעולם העסקי והחקלאי ששווה לציין ולהכיר בהקשר של כלכלה קהילתית - מעגלית (אמנם מצריך כמה התאמות, אבל ניתן להשתמש בעקרונות). לא נוכל להעמיק בכולן, אבל חשוב להבין שלכל מודל יש יתרונות וחסרונות.
א. CSI - Community-Supported Industry- מודל ייצור הנתמך על ידי לקוחות, אשר הופכים לחלק מקהילה המשקיעה בפעולת הייצור בתמורה לגישה למוצרים והטבות אחרות. הלקוחות יכולים לתרום כספים או משאבים, מה שיכול להפחית עלויות ולהגביר יעילות. המטרה במודל זה היא ליצור מודל כלכלי שיוויוני ובר-קיימא, התומך בייצור מקומי ומחזק מעורבות קהילתית. על ידי שיתוף לקוחות ישירות בתהליך הייצור, המודל מעודד קשרים חזקים בין היצרנים ללקוחותיהם, תוך תמיכה בפיתוח כלכלי מקומי וקידום קיימות חברתית וסביבתית.
ב. CSA - Community Supported Agriculture- נגזרת של מודל ה-CSI, מודל שבו צרכנים/לקוחות משקיעים בחווה חקלאית מקומית ומקבלים בתמורה חלק מהתוצרת בכל עונה. לצרכנים אשר משתתפים בעלויות יש גישה לתוצרת טרייה שגדלה במקום, תוך תמיכה בחקלאות מקומית ובניית מערכת יחסים ישירה עם החקלאי. החקלאים מרוויחים וודאות בנוגע להכנסות והפחתה בעלויות השיווק שלהם. המודל פופולרי במדינות רבות עבור צרכנים אשר מחפשים דרכים לתמוך בחקלאות המקומית ולאכול מזון טרי ובריא. ישראלים אוהבים סלט לא? תל אביב היא מעזו הטבעונות (זכתה מקום 3 בעולם כבעלת המסעדות הטבעוניות הטובות ביותר, לכן אנחנו חושבות שזה יעניין אתכם).
ג. CLT - Community Land Trust- ארגון ללא מטרות רווח הרוכש ומנהל קרקעות לטובת קהילה מסוימת, לרוב בצורה דמוקרטית תוך התמקדות בשימור דיור בר השגה, יצירת גינות קהילתיות וחוות עירוניות, או תמיכה בעסקים מקומיים. הקרקע הינה בבעלות הקרן אך מובטחת לצרכי הקהילה ללא הגבלת זמן, במטרה להבטיח שהקרקע תישאר בבעלות הקהילה ושהתשומות ממנה יהיו משותפות בין כל חבריה. המודל שימש בהצלחה קהילות רבות ברחבי העולם כדי לתמוך במערכות המקומיות ולקדם פיתוח כלכלי.
בתמונה: חוות עיזים של חבר טוב מצרפת, שמבוססת על כלכלה מעגלית
אז כתבנו כאן כמה פעמים כלכלה קהילתית מעגלית, אבל להגיד את האמת? כשסקרנו וחיפשנו את המונח לא מצאנו. הספרות המקצועית מחלקת את הנושא לשני מונחים: א. כלכלה מעגלית ב. כלכלה קהילתית
אז לפני שנסביר מהי כלכלה קהילתית מעגלית (לדעתינו), נסקור בקצרה את שני המונחים בנפרד:
א. כלכלה מעגלית (מתוך SDG ישראל) -
את המושג כלכלה מעגלית שומעים יותר ויותר בהקשר של כלכלה ״ירוקה״ או מקיימת. ככזאת כלכלה מעגלית באה להציע חלופה למודל המוגדר ככלכלה לינארית בה אנשים: לוקחים- צורכים- זורקים. כלכלה מעגלית חייבת לפעול תחת מגבלות הסביבה והיא גישה מערכתית לפיתוח כלכלי שנועדה להועיל לעסקים, חברה והסביבה.
על מנת לעבור ממודל כלכלי לינארי למודל כלכלי מעגלי עלינו לנהל את: המשאבים שלנו, הדרך בה אנו מייצרים (כולל החומרים איתם אנו מייצרים), הדרך בה אנו עושים שימוש במוצרים שיצרנו והדרך בה אנו מפסיקים להשתמש באותם מוצרים. וכדי שכלכלה מעגלית תהיה ברת- קיימא ותשרת את המטרה שלה יש צורך בגיוס כלל בעלי העניין: עסקים, ממשלות, ערים, מקצועות ועוד.
ישנם 3 עקרונות מובילים:
הוצאת פסולת או זיהום מהמערכת
שמירה על חומרים ומוצרים בשימוש (אנרגיות מתחדשות, שימוש חוזר)
חידוש מערכות טבעיות
ב. כלכלה קהילתית (מתוך אקו- ויקי)-
כלכלה קהילתית (באנגלית: Community-based economics) היא מערכת כלכלית שמעודדת ביצוע עסקאות או שיתופי פעולה בין חברי קהילה ו/או ביצוע עסקאות מקומיות. קצת חזרה לכלכלה המסורתית שהייתה קיימת לפני המהפכה התעשייתית- הכלכלה קהילתית קשורה גם לכלכלה מוסרית. יש דרכים שונות לעודד כלכלה קהילתית כמו מטבע מקומי, קואופרטיבים ועוד. דרך מדידה אחת למידת הקרבה הגאוגרפית של העסקאות פותחה על ידי הקרן לכלכלה חדשה ונקראת מכפיל מקומי 3.
יתרונות של כלכלה קהילתית כוללים שליטה גבוהה יותר של הקהילה על מקורות המחייה שלה, והקטנת קונפליקטים והשפעות חיצוניות שיכולים להתפתח עקב מחסור בידע משותף. כלכלה קהילתית יכולה לתרום לכלכלה דמוקרטית יותר ולהקטנת פערים בכלכלה, אם כי ייתכן גם מצב הפוך בו עשירים בקהילה מנצלים את כוחם כדי לצבור כוח פוליטי או תרבותי, ללא שום גורם שמגביל אותם, (כן חייבות לציין כי כלכלה מקומית עומדת במתח עם גלובליזציה, סחר חופשי ועם תאגידים במיוחד תאגידים רב לאומיים).
וכאן צמח לנו המונח כלכלה קהילתית מעגלית
כלכלה קהילתית מעגלית לתפיסתינו משלב את שתי הגישות. מה זה אומר בעצם? היכולת של קהילות לסחור ולעודד כלכלה מקומית בתוך עצמה, על ידי שימוש במשאבים פנימיים והכנסת משאבים חיצוניים רק לפי צורך, אך בנוסף, היכולת של הקהילה בשימוש במשאבי ההון האנושי הקיים בה והיכולת ביצירת כלכלה מקיימת וירוקה. לדוגמא: מחסן כלים שיתופי, מקרר שיתופי למאכלים שלא בשימוש עד שיפוג תוקפם, חברי קהילה שיוצאים לרכוש ידע ומחזירים אותו לקהילה ועוד.כלכלה מסוג כזה, יוצאת מנקודת הנחה שמוסריות, כלכלה שוויונית ומכילה יותר, המעניקה עדיפות לקשרים חברתיים ותמיכה הדדית הם הערכים המובילים של הקהילה שמובילה אותה.
בתמונה: כפר בנאפל (2016), שמגדלים לעצמם את האוכל, בנסיעה לאחר רעידת האדמה
והנה דוגמא מפרוייקט שהכרתי בהודו נסעתי לעבוד בו דרך ישראייד. הארגון שמוביל את הפרוויקט נקרא Gabriel Project Mumbai
את הפרוייקט התחיל ישראלי בשם ג'ייקוב צוקמן, הפרויקט הוא ארגון לא ממשלתי שעובד עם קהילות מקומיות בטיפול בילדים פגיעים באזורי עוני ובאזורים כפריים שאינם מודעים לזכויות שלהם ונותן מענה לעוני, תת תזונה, מחלות, השכלה ועוד. במקביל לעמותה יש זרוע עסקית נוספת שעוסקת בפיתוח כלכלי. חשוב לציין שאחוז גבוהה של העובדים בפרוייט הם מקומיים.
בתהליך מיצוי הזכויות הממשלתיות אנשי הכפרים יכולים לדוגמה לחיות בכבוד ולבנות בתי קבע שאינם יפגעו מעונת המונסונים שפוקדת אותם כל שנה, לקבל פנסיה ועוד. בנוסף, העמותה זכתה במכרז ממשלתי להזנה של ילדי בית הספר, הנשים המבשלות הן מקומיות והשימוש במצרכים לבישול נקנים מהחקלאים המקומיים, ככה נבנות גם אפשרויות העסקה וסחר בסחורה מקומית.
הזרוע העסקית כלכלית, מעסיקה אף היא בעיקר עובדים ועובדות מקומיים. הם מייצרים סבון משאריות סבון של מלונות, תופרים בגדים ואקססוריז משאריות בדים של מפעלים, מציירים ציורים מסורתיים משאריות העמילן של האורז המושרה.
בעתיד, תפתח מרפאת שיניים, ונשים מקומיות מוכשרות להיות סייעות של המרפאה, תיירות מקומית שמשפחות מקומיות יוכשרו בהתנהלות כלכלית וניהול חדרי אירוח. בביקור באחד השבטים, גיליתי שבט ששולח את הצעירים בו ללמוד או לעבוד מחוץ לאזור על מנת שיחזרו לשבט עם ידע חדש שייסיע לפיתוח השבט והמשאבים.
צורת הניהול והעבודה של הפרוייקט היא בשיתוף מלא של משרדי הממשלה, כדי לייצר מנגנון עבודה משותף ולא מאיים וההבנה שעבודה משותפת תקדם הן מטרות משרדי הממשלה השונים והן את הפרוייקט. שימוש במשאבים חיצוניים נעשית אך ורק אם לא ניתן לענות על הצורך מבחינת הון אנושי או משאבים ב"עין" בתוך הקהילה והמוסדות הפורמאליים.
והאמת? נראה שאין גבול ליצירתיות ולאפשרויות שנפתחות שם.
ולסיכום לילך ואני ארזנו 4 עקרונות עבודה לכלכלה קהילתית מעגלית:
אנשים - מייצרים וצורכים בצורה נכונה. צריכה ויצירת משאבים בצורה פרואקטיבית לעומת פאסיבית
קיימות וצריכה חכמה - קבוצות רכישה, מקרר קהילתי, צריכה הכרחית מקיימת
יצירת גבולות גזרה - לא לזהם את המשאבים, לבחור את הארגונים שאנו משתפים איתם פעולה, הארגונים שיסייעו לנו. אם יש פערים במשאבים ניתן לזהות את הפוטנציאל ולפתח אותו כחלק מחשיבה ותכנון קדימה.
שימוש בהון האנושי והפיכתו להון חברתי = להשתמש במשאבים הקהילתיים
ולשאלה האם יש לנו מה ללמוד מקהילות בעלות אופי מסורתי? אז התשובה שלנו היא המון.
בתמונה: בביקור באחד הכפרים של הפרוייקט. כמובן שקיבלתי אישור לצלם
תודה ליעל אורן ודניאל אופק שקראו בעין טובה ונתנו הערות ומחשבות.