פעמים רבות כשפונים אלי לקוחות ומבקשים ממני להקים קהילה או רשת, אני מסבירה כי הדבר תלוי במטרה שרוצים להשיג.
אני מבדילה בין קהילה לבין תחושת קהילתיות.
מימדי תחושות הקהילתיות הם: אמון והדדיות, שייכות, חיבוריות, מחוייבות, משמעותיות ופעולה קולקטיבית.
נתקלתי במאמר נהדר ב-Harvard Business Review, אשר מתאר את התהליך שעשתה מייקרוסופט על מנת לייצר תחושת קהילתיות בקרב העובדים שלה.
אני מניחה לפניכם את תמצית הפעולות שעשו. המטרה של המהלכים הייתה להחזיר את הקשר והלכידות בארגון צומח שהינו גלובאלי.
אז איך מייקרוסופט השיגו את כל הנ"ל?
1. מנהלים מנטרים שאלות של עובדים ברשתות הפנים ארגוניות, ועונים עליהם. בנוסף, מערבים עובדים הרלוונטיים לשאלות, כדי שיוכלו לענות גם אם הם במקום אחר בעולם.
2. עורכים סקרים אקראיים יומיים לעובדים, הנוגעים בהרגשה שלהם לגבי הארגון- 20 שאלות ליבה, 5 ספציפיות לארגון, וישנן שאלות פתוחות מתחלפות המשתנות מדי חודש, כדי לקבל סנטימנט נוסף בנושאים ספציפיים. שאלות אלה עשויות לכלול, למשל, "באיזה מובנים אתה חושב שמיקרוסופט שונה היום מאשר לפני שנה?" או "מהו השינוי הגדול ביותר שהיית ממליץ למנהיגות שלך לעשות כדי לאפשר לך להיות יעיל יותר בתפקידך?" הגמישות להוסיף שאלות בזמן מספקת תובנות קבועות יותר לגבי סנטימנט העובדים.
3. מדי חודש, מיקרוסופט מקיימת ישיבת עובדים- שבה נדונים סדרי העדיפויות, התקדמות ותרבות החברה בפורום פתוח. פגישה זו משודרת בשידור חי לעובדים ברחבי העולם וזמינה גם לפי דרישה לעובדים באזורי זמן אחרים. לאחר מכן סיכום המפגש עולה לרשת החברתית הפנים ארגונית.
4. סרטונים וקורסים שמעודדים צמיחה- במערכות הפינמיות של הארגון, מופצים גם על ידי הקהילות הפנים ארגוניות ומשפיענים בארגון.
בתמונה: אני מתחברת לסוס של פעיל חברתי באחת הרשויות שעבדתי איתן